ההתיישבות בארץ ישראל: לב הריבונות, יסוד הגאולה
יש רגעים בתולדות עם שבהם החלטות קטנות משנות את ההיסטוריה. כשקבוצה קטנה של יהודים עלתה לארץ בראשית המאה ה־20, היא לא הביאה איתה צבאות או נשק — אלא את מחרשת הברזל, את האוהל הראשון, את יתד ההתיישבות. אותה יתד, שננעצה באדמת הארץ, לא הייתה רק אקט חקלאי — היא הייתה הכרזה על חזרה הביתה. דוד בן גוריון אמר: “התנחלות איננה רק אמצעי להבטחת הגבול — היא הגבול עצמו.”
ההתיישבות היא לב הריבונות היהודית בארץ ישראל. לא דיפלומטיה ולא חוזים הם אלה שהקימו את המדינה — אלא משפחות שבחרו לגור, לבנות, לעבד את האדמה ולהכות בה שורש. הן לא רק בנו בתים — הן בנו מציאות חדשה. אהרן דוד גורדון כתב: “ההתיישבות היא לא דרך להגיע למטרה — היא עצמה המטרה. היא הגשמת הרוח הלאומית.”
הציונות לא נולדה באולמות של פוליטיקאים, אלא בשדות ובחולות, כשאנשים פשוטים עזבו חיים נוחים בגולה כדי להפריח שממה. זו הייתה פעולה מהפכנית: במקום לחלום על ציון מרחוק — הם הקימו אותה במו ידיהם. זלמן שזר אמר: “כל נקודת יישוב היא אות חיים, אות אמונה, אות נצח.”
כאשר החלוצים עלו לארץ, הם לא מצאו כאן תשתיות, לא כבישים, לא רשת חשמל, לא מים זורמים. הם מצאו אדמה קשה, ביצות, חום וקשיים שאין לתאר. אבל הם לא ויתרו. הם חפרו, ייבשו, חרשו — והקימו יישובים ראשונים. במרוצת השנים צמחו על היסודות האלה עשרות קיבוצים, מושבים, יישובים וערים. כל נקודת התיישבות יצרה עובדה בשטח, קבעה מציאות, וחיזקה את הריבונות — עוד לפני שהייתה מדינה.
אחת הסיבות שההתיישבות בארץ ישראל כל כך עוצמתית היא שהיא לא רק מקום גיאוגרפי — היא בסיס זהותי. כשמשפחה בונה בית על אדמת הארץ, היא לא רק מחפשת מקום לגור בו — היא נוטעת שורש. הרב צבי יהודה קוק אמר: “היישוב בארץ ישראל אינו רק אמצעי, אלא תכלית. עצם הישיבה בארץ היא קידוש השם.”
התיישבות היא הפעולה השקטה שמקדימה את כל ההצהרות הגדולות. עוד לפני הכרזות, הסכמים או חוקים — היא יוצרת מציאות בלתי ניתנת לערעור. יצחק בן צבי אמר: “היישוב בארץ איננו תוספת למדינה — הוא יסוד קיומה.” כשקמה המדינה ב־1948, היא לא קמה בחלל ריק — היא נשענה על מאות נקודות התיישבות קיימות. אותם קיבוצים, מושבות ויישובים הם שסיפקו את הגב, הגבול, האחיזה בשטח.
יש משהו מיוחד בהתיישבות בארץ ישראל — היא חוצה דורות. היישוב שהקים הסבא הופך לביתו של הנכד. הבית שהונח בו יסוד לפני חמישים שנה — הוא לא רק מבנה. הוא מורשת. כשאדם בונה כאן — הוא לא בונה לעצמו בלבד. הוא בונה לעם שלם. הוא חורט מציאות שתישאר הרבה אחריו. משה דיין אמר: “אין גבול אמיתי בלי יישוב חי.”
ההתיישבות בארץ ישראל היא לא תוספת שולית לסיפור הציוני — היא ליבתו הפועמת. היא זו שהפכה חלום בן אלפיים שנה למציאות חיה. היא זו שהעניקה לעם היהודי גב, שורש ובית. כשאתה מתיישב בארץ ישראל — אתה לא רק חי כאן. אתה קובע את ההיסטוריה.
